אחי אהובי! מילים לעולם לא יצליחו לתאר את הרגשת הריקנות שנותרה בליבי.אזכור אותך תמיד צעיר יפה ועם חיוך ענק מרוח על הפנים
עומרי הנה שלושים יום וזה לא נהיה יותר קל..קשה לי רע לי ואתה איתי בוכה סביבי ובליבי מוביל אותי ואוהב מרגישה אותך מתיד
לא משנה מה יהיה הלאה בחיים שלי אני אוהבת אותך ותמיד אוהב..אוףףףף מתי זה יפסיק לכאוב הפצע שלעולם לא יגליד
עומר, רציתי להגיד לך רק כמה, כמה שאני מתגעגעת אלייך. בכל מיני רגעים לא צפויים אתה בא אלי, והזכרונות צפים לי. אבל זה תמיד מתחיל עם הזכרון האחרון שלי ממך, בבית הקברות. גוף יפהיפה ארוז בתכריכים. המחזה הזה לא יוצא לי מהראש. כל כך מתגעגעים
אחותי חברתי אהובתי כעת חיה, לפני שנה הציף אותי המראה של הליצנית והמלך בינתיים, חלפה שנה בה כל יום רוקע פטיש חסר מנוח "כמה המוות הזה מיותר" אחותי חברתי אהובתי הכאב הנובע מן הצער והצער הנובע מהכאב והאבדן לעולם לא יתמו לעולם לא יעלמו המסורת
אני יודע שהיית שם, וקצת קשה לך לתת לנו סימן מוחשי… אבל זה בסדר, כי הרגשתי ואני יודע! אני הכי זוכר בחגים עם המשפחה, שהיינו יושבים בשולחן והיתה מגיעה הצלחת הגשה של הקוסקוס… ואז היינו צוחקים שבמקום להוריד לך לצלחת, פשוט תשאיר את הצלחת הגשה