.עומרי יפיוף .אתמול השמש זרחה. ככה זה לפחות מדיבורים של אנשים.הסתכלתי ראיתי בני אדם במכוניות במשאיות באוטובוסים .אתה יודע יום רגיל בהבזק באו שלושה אופנוענים כבדים יפים ראיתי אותך לרגע.ראיתי את הכתפיים העצומות השריריות שלך ראיתי זרועותיך המחוטבות את העדינות והשליטה .ועוד ראיתי את הצבע

הנה שוב אני מוצאת את עצמי חושבת עליך הדברים הכי קטנים מזכירים לי אותך לא חשבתי שככה תחסר… לא הייתי חלק מחיי קודם עכשיו אתה חלק נכבד עכשיו אתה במחשבות של הבוקר, במחשבות באמצע יום עבודה כמו עכשיו ולפעמים, גם כשאין לי שליטה אתה מופיע

הזמן עובר ואתה חסר הזמן עובר ואתה לא חוזר זה קשה וכואב וצובט כל בוקר בלב והדמעות שוב זולגות על הבטון מתנפצות עם כל חיוך או הנאה עם כל שמחה או בכלל הרגשה יש עכשיו עצב זה אמיתי אבל אני מסרב להאמין איפה אתה איש