אחותי חברתי אהובתי
כעת חיה, לפני שנה
הציף אותי המראה של הליצנית והמלך
בינתיים, חלפה שנה
בה כל יום רוקע פטיש חסר מנוח
"כמה המוות הזה מיותר"
אחותי חברתי אהובתי
הכאב הנובע מן הצער
והצער הנובע מהכאב והאבדן
לעולם לא יתמו
לעולם לא יעלמו
המסורת היהודית, העדתית המיוחדת במינה
טוותה לאבלים מסלול ושלבים בהם יצעדו
צעד, צעד, צער, צער
שעיקרם התמיכה והעזרה אשר ביחד (להיות ביחד)
כעת יקירתי אני מקווה ומייחלת שיעמוד
לכם הכח לאסוף את גוזליכם
להמשיך הלאה ולהתחזק עמם בגוף ובנפש
מור ויוני צעירים, חכמים
העתיד וההגשמה העצמית עוד לפניהם
אנחנו כולנו משפחה וחברים
רוצים ומחכים באהבה גדולה
לראות אתכם יוני ומור בשמחתכם
ואתכם רפי ועידית בשמחת נכדיכם
האמינו שכך יהיה,
יש בשביל מה לחיות
אל תוותרו, אל תוותרו, אל תוותרו
אנחנו כאן לצידכם
קיץ 2007 שוש בן-עזרא
