דברים שרצינו לומר לעומר

הזמן עובר ואתה חסר הזמן עובר ואתה לא חוזר זה קשה וכואב וצובט כל בוקר בלב והדמעות שוב זולגות על הבטון מתנפצות עם כל חיוך או הנאה עם כל שמחה או בכלל הרגשה יש עכשיו עצב זה אמיתי אבל אני מסרב להאמין איפה אתה איש

הי מתוק, היום יצאתי מהקניון עם עמית והוא ראה אופנוע בכביש, התרגש ואמר שכשהוא יהיה גדול הוא יקנה אחד כזה. ומצאתי את עצמי אוחזת חזק בידו הקטנה ואוסרת עליו לחשוב על זה אפילו,תגובתו:" אבל אמא אני כבר יהיה גדול" . אז איך אפשר להסביר לילד

הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר

לרפי אחי ואידית גיסתי! יש דברים רבים בעולם שניתן לעקל אותם אך מקרה של ילד מקסים, שהולך ביום אחד לא ניתן להבין בכלל. את עומר האחיין שלי למדתי להכיר בימים המעטים שהיו בהם להתארח אצלי. ילד מקסים, ביישן ואהוב. הייתי גאה בו בהערצה שלו למשפחתי

"ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו, משהו מת בנו ומשהו נשאר איתו." כגודל ההפתעה גודל הכאב, כאב עצום למשפחתנו בשמי ובשם המשפחה כולה אנו משתתפים מעומק הלב בצער הגדול על אובדן יקר מכל. מי ייתן ולא תדעו עוד צער, שהשם ינחם אתכם אמן! זיכרונות לאחר צאתו

.עומרי יפיוף .אתמול השמש זרחה. ככה זה לפחות מדיבורים של אנשים.הסתכלתי ראיתי בני אדם במכוניות במשאיות באוטובוסים .אתה יודע יום רגיל בהבזק באו שלושה אופנוענים כבדים יפים ראיתי אותך לרגע.ראיתי את הכתפיים העצומות השריריות שלך ראיתי זרועותיך המחוטבות את העדינות והשליטה .ועוד ראיתי את הצבע

התינוק שלי נולד בשלוש לפנות בוקר,החזקתי אותו בחיקי,קרוב מאוד וצמוד לליבי וכך יום אחר יום חלפו 21 שנים כמו משב רוח ביום אביבי. אני נותנת לך יום יום את אהבתי כי נישמתך מסתופפת בקירבי. אתה בני אהוב ליבי הנותן מעצמו בשימחה,בחיוך,בחוכמת- חיים נפלאה,כי בינתך ותבונתך

עומר היום אנו "חוגגים" את חג הפסח כפי שאתה יודע אמרנו את מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות וכולנו בכינו בכי כואב מאוד, אתה כל כך חסר ביחד עם כולם עד כדי כך שהתאספות המשפחה ביחד בכל פעם שיש סיבה לכך היא הופכת למועקה בלב

כל כך עצוב… כל כך מר…מה אומרים למשפחה כל כך נהדרת שטיפחה אדם כה מקסים שכבר איננו עוד בחיים בינינו. התקופה שלי איתך עומר הייתה מדהימה..עבדנו יחד בבר 1 באילת, הניצוץ בעיניים נדלק עוד מהערב הראשון שבו נפגשנו ומאותו היום ולחודשיים הבאים לא יכולנו שלא

אז לקחתי שיר של רוקסט מהדיסק שהכנתי לך. שיניתי פה ושם שיתאים יותר לנסיבות… זה רק חלק קטן ממה שאני מרגישה כי יש כ"כ הרבה. What's the time? Seems its already morning I see the sky, its so beautiful and blue The TV's on but

לפני חודש בדיוק חגגת איתי בתחילתו של פרק חדש בחיי-בחתונתי, רואים אותך רוקד איתי בקלטת הוידאו, כשנכנסת לאולם קראתי מיד לצלם, שיעשה לנו תמונה יחד מרוב געגועים לרגעי הילדות הקרובים שלנו. היית בין הבודדים שהצתלמתי איתם לבד כאילו היתה זו הוראה מהשמיים-…."זוהי תמונתכם האחרונה, פגישתכם

קיבלנו את הבשורה המרה שטיילנו בארה"ב. אוהו כמה קשה היתה השהייה והמשך הבילוי, כמה רצינו לחבק את ההורים ולהיות איתם. זה היה כמו חלום ועדיין החלום ממשיך ואי אפשר להתעורר למציאות כל כך קשה. לראות את ההורים במצב כזה, מנסים עד כמה שאפשר לחזק לחבק

שמעתי את השיר וחשבתי עלייך (אידית) ועל עומר אז רציתי לחלוק איתך את השיר ופשוט… לזכור! ———– בחור יפה כל כך בין מלאכים הלך לו אל מרום ובדממה נשמע קול זעקת אימו, ליבנו דום כנפיים הוא פרש ועף לתוך חלום אל אלוקיי מרום הגיע בן

את אישיותך המופלאה הכרתי יותר דרך סיפורים כי היינו מתראים בעיקר באירועים משפחתיים. אך יודעת אני כי עבור אימך היית חלום שהתגשם עבור אביך, נחל איתן שללא הרף זורם עבור אחיך היקרים, נתיב ישר ללא מכשולים ועבור כל שאר הסובבים אותך, פרח מוגן שאין עוד

לעומר שלי בקיומך ואהבתך יצרתי עולם מושלם. מה יפית ומה נעמת בחור כארזים. כולך טוב שמתיך כחותם על ליבי.על זרועי עזה כמוות האהבה. רשפיה רישפי אש. שלהבתיה. מים רבים לא יכבו את האהבה. ונהרות לא ישטפוה. והיום……… ביקשתי את שאהבה נפשי. בקשתיו ולא מצאתיו. אחזתיו

דבר כ"כ עצוב.. לא חשבתי שיקרה דווקא לי ..ככה פתאום..בלי התראה מוקדמת עזבת אותנו ועלית לשמים. תמיד אהבתי אותך. רוצה שאגלה לך סוד?אתה מהאנשים שיותר אהבתי.שיהיה הרבה יותר קשה לשכוח. כשחזרתי מהעבודה בקייטנה, אבא אמר לי- "קרה דבר עצוב,קשה.עומר היה מעורב בתאונה קשה עם האופנוע".

עומר, רציתי להגיד לך רק כמה, כמה שאני מתגעגעת אלייך. בכל מיני רגעים לא צפויים אתה בא אלי, והזכרונות צפים לי. אבל זה תמיד מתחיל עם הזכרון האחרון שלי ממך, בבית הקברות. גוף יפהיפה ארוז בתכריכים. המחזה הזה לא יוצא לי מהראש. כל כך מתגעגעים

בס"ד עומר…כל כך התגעגעתי..המון זמן לא ביקרתי פה….למרות רצון- כוח פשוט לא היה לי. רבות הפעמים שביקשו ממני להעלות את מה שקראתי באזכרה של 11 חודשים ללכתך- לאתר הזה. אולי התעצלתי, אולי לא היה לי כוח אבל שמרתי טוב טוב את מה שקראתי והנה זה