דברים שרצינו לומר לעומר

יפה שלי מחר זה כבר חודש שאתה לא איתנו…והכל ממשיך לנוע אבל לא בחיים שלנו אנחנו בחיים לא נשכח ואף פעם אני לא אפסיק להתגעגע …אין שנייה שאתה לא במחשבה שלי…אם אלוהים היה נותן לי רק משאלה אחת -הייתי מבקשת שיחזיר אותך לאמא ואבא ליוני

השנה זה קורה באותו הסדר,היום יום שבת ואני ואמא חושבות איך להעביר לך את האוכל שהכינה לך ומיום חמישי זה נדחה. עכשיו שבת בבוקר ואני עדין לא יודעת שהערב יהיה היום האחרון שנתראה. זה יום קסום,הגעתי ולא נתת לי ללכת עד שכבר היית חייב לצאת

כל כך עצוב… כל כך מר…מה אומרים למשפחה כל כך נהדרת שטיפחה אדם כה מקסים שכבר איננו עוד בחיים בינינו. התקופה שלי איתך עומר הייתה מדהימה..עבדנו יחד בבר 1 באילת, הניצוץ בעיניים נדלק עוד מהערב הראשון שבו נפגשנו ומאותו היום ולחודשיים הבאים לא יכולנו שלא

עומר.עומרי.עומרי.עומרי.ייייייי זה לא משתנה .זה לא נותן מנוח לאמהות זה בכל יום כמו לבה שמתפרצת .הר געש. ילדים חייבים להשאר בחיים. פתאום החיים על פניי האדמה אחרים………………….. להתגעגע.לרצות.להתגעגע ולרצות רק אותך עומרי.רק אותך לעולם עד יומי…אחכה לך וזה יהיה היום הכי מאושר בחיים שלי ןשלך

כולם כאן עומר נפגשים מדי פעם אבל היהלום של המשפחה הדבר הנוצץ והמדהים אבד פעמיים עומר אתה אבידה קשה מאוד לנו הקרובים החברים המשפחה המלוכדת כל כך שרק יכולים לקנא בה עכשיו מגיע החג המצחיק הזה שאמא שלך ורק שלך היתה מצליחה לעשות ממנו את

היי עומר לא היתי ביום חמישי. לא הייתי. באמת שהרגשתי אותך בתוך תוכי, ראיתי בראשי את הבכי של אמא שלך, את החיוך העצוב של יוני ואת המבט המתוק של מור שמזכיר לי כל כך חזק את קיומך. עומר מיום ליום אני חשה יותר ויותר קרובה

אני בוכה לך, אתה חזק למעלה? אני לא כל כך חזק, אני נחלש. עם כל יום שעובר, עם כל מפגש משפחתי, עם כל תפילה בשישי שגורמת לי להרגיש קרבה אליך, אני נחלש. אתה שומע אותי? אותנו? תראה איזה השפעה יש לך עלינו. אביר עם לב

אני ושב במשרד,כולם כבר הלכו. בתל אביב יורד ברד שלפעמים הופך לגשם ושוב לברד.אני מחכה שירגע קצת ואז אלך הביתה ובנתיים אני באתר שלך קורא עם תה וסיגריה את הדברים היפים,המרגשים,הקשים והנשפכים שכל החברים והמשפחה כותבים לך ועליך ואחד לשני.קצת מוזר איך דרכך כולם מחוברים.מחוברים

את אישיותך המופלאה הכרתי יותר דרך סיפורים כי היינו מתראים בעיקר באירועים משפחתיים. אך יודעת אני כי עבור אימך היית חלום שהתגשם עבור אביך, נחל איתן שללא הרף זורם עבור אחיך היקרים, נתיב ישר ללא מכשולים ועבור כל שאר הסובבים אותך, פרח מוגן שאין עוד

היום יש לי יום הולדת, אני מתגעגע לבן דוד הגדול שלי שיצא לי להכיר מקרוב רק בגיל 22 שגרנו באילת. אני זוכר שביום ההולדת שלך ה-22 באת אליי לדירה בבית אורן ישבנו ודיברנו בחוץ על העבודה והלימודים, אחרי חצי שעה שדיברנו מישהי התקשרה אלייך להגיד

בס"ד עומר..זה כבר 5 חודשים שאתה לא איתנוו…אתה קולט מה זה 5 חודשיםםם????זה המוןןןןן..זה אומר עוד חודש-חצי שנה!!וחסר לך שעד אז אתה לא בא לבקר באיזה חלום.. פעם כשהייתי רואה את המשפחה שלך פעם בחג כזה ופעם באחר הייתי אומר וואלה כבר שנים לא ראיתי

היי עומרי.. נעשה לי מוזר לכתוב באתר הזה אבל יותר מוזר לי לדבר לקבר שלך אז החלטתי לכתוב בכל זאת ולספר לך של השבוע האחרון שלי. במוצ"ש ירדתי לאילת..כן לבית שלנו שגרנו ביחד בתקופה הכי יפה בחיים שלי נראה היה שגם בשלך. הגעתי ונכנסתי לוילה

לעומר, המון זמן לא הייתי פה ,באתר הזה שלך … האמתי הוא לא כ"כ שלך הוא של כל מי שאהב והכיר אותך. אז הרבה זמן לא ביקרתי פה וגם לא אותך בחלקה… ושלרגע לא תחשוב ששכחתי כי פשוט אי אפשר. אני חושבת שלפעמים אולי הייתי

הי מתוק, היום יצאתי מהקניון עם עמית והוא ראה אופנוע בכביש, התרגש ואמר שכשהוא יהיה גדול הוא יקנה אחד כזה. ומצאתי את עצמי אוחזת חזק בידו הקטנה ואוסרת עליו לחשוב על זה אפילו,תגובתו:" אבל אמא אני כבר יהיה גדול" . אז איך אפשר להסביר לילד

היום מלאו שלושה חודשים ללא יאומן הכי גדול של החיים שלי הגשם הראשון ירד עליך. החג הראשון תם.גם החג השני תם. ומה זה בעצם חג בלי לחגוג. מה אני יכולה לעשות בימים שהיו פעם הימים הכי שמחים יחדיו הביחד הזה עם המשפחה. אני מביטה וממש

לפני חודש בדיוק חגגת איתי בתחילתו של פרק חדש בחיי-בחתונתי, רואים אותך רוקד איתי בקלטת הוידאו, כשנכנסת לאולם קראתי מיד לצלם, שיעשה לנו תמונה יחד מרוב געגועים לרגעי הילדות הקרובים שלנו. היית בין הבודדים שהצתלמתי איתם לבד כאילו היתה זו הוראה מהשמיים-…."זוהי תמונתכם האחרונה, פגישתכם

אז…מה קורה? מתכוון למתוח אותנו עוד קצת…או תעשה הפתעה ותחזור לשנה החדשה???? נו….עומר….נו כבר….בוא!!!!!!!! שנה שעברה חגגנו בייחד….מה אתה אומר…עוד לא??? טוב….סבלנות…הרבה סבלנות….הסבלנות אמורה להשתלם לא???!!! אולי לא????……זה הזמן הזה….השלב הזה שאנחנו נכנסים אליו….שעולות המחשבות …הרגעים הקטנים…הפיצפונים….של לא…אתה פשוט לא…חיי יותר….מת!!! ואז….לברוח…מהר…חזרה למציאות הנפרדת שבניתי…שבה

יום כיפור מתקרב… סליחה עומר אני מצטערת מצטערת שאתה לא חווה איתי מצטערת שאתה לא נושם איתי מצטערת שאתה לא מחייך איתי מצטערת שאתה לא אוכל ושותה איתי מצטערת שאתה לא יושב איתי בחגים מצטערת שאתה לא מייעץ לי איך להתמודד עם החיים מצטערת שאתה