אהובי!

אהובי!
איך אני יכול לדבר עליך בזמן עבר והרי רק לפני כמה ימים ראיתי אותך.
ישבנו ביחד דיברנו שתינו צחקנו ונהננו מהחיים ביחד.
אחי…. ככה היית מציג אותי בפני אנשים, זה אח שלי היית אומר וככה באמת אני מרגיש.
ביום שלישי ה-19/7/05 בשעה 22:00 משהו גדול מאוד מת בתוכי, הלכת והשארת חלל כזה ענק שאף אחד בחיים לא יוכל למלא, אני מסרב להאמין ומסרב לעכל שדווקא אתה נלקחת בטרם עת, אתה ששמחת החיים הייתה אצלך כל כך טהורה וכל כך אמיתית תמיד עשית את מה שחלמת תמיד השגת את שאיפותיך ותמיד הצלחת.
אני בחיים לא אשכח את תווי פניך ואת הצורה שבה החיוך שלך האיר את החדר כאשר היית מקבל את פניי ככה עם הידיים פרוסות באוויר.
בשבילי אתה תמיד תהייה אוחנון הסוס,הגורו, הבחור בעל לב הזהב, זה שסחבתי אותו במסעות והוא סחב אותי חזרה, זה שתמיד דאג שיהיה טוב לכולם, זה עם החיוך הרחב והלב הרחב עוד יותר.
תדע לך עומר שלא הלכת לבד אלא לקחת איתך חלק ענק ממני ואני רק רוצה שתדע שאני אוהב אותך המון ותמיד.
אתה אחי אהובי