עידית אוחנון
אמא

החגים

עידית אוחנון
אמא

היום מלאו שלושה חודשים ללא יאומן הכי גדול של החיים שלי
הגשם הראשון ירד עליך.
החג הראשון תם.גם החג השני תם. ומה זה בעצם חג בלי לחגוג.
מה אני יכולה לעשות בימים שהיו פעם הימים הכי שמחים יחדיו
הביחד הזה עם המשפחה.
אני מביטה וממש רואה אותך יושב על יד בני דודיך. מול יוני ומור
גופך החסון זרועותיך.החיוך.השמחה.הכבוד.האהבה את הכל אני
רואה.כשהאוכל מגיע ריחות העל האש ממלאים אותי.
אז אני נפגשת שוב במציאות שמחה והודפת רגע ועוד רגע ועוד רגע .
מציאות כזאת שאומרת עומר ואני קראתי לו יפיוף.
יכול להיות שהוא לא יגיע גם לחג השלישי. לעולם לא אאבד תיקווה, ואחכה לו שיבוא
בחג הרביעי .

אומנם נדמה לי…מה שכן אני בטוחה שאני אוהבת אותך!!!

עומרי אני רוצה לחלום אם אי אפשר להרגיש אני רוצה לחלום אם אי אפשר לראות אני רוצה לחלום את כל המראות..שלך,איתך..אני אוהבת אותך!!! אני מתגעגעת לריח,לתחושה,לחוזק שאתה משרה בי,לאהבה.. הלוואי והייתי יכולה אבל בלעדיך זה קשה !! ונכון אין ברירה.. אם רק היית אומר,אם היית

המשך קריאה

עד שתעזוב/ריטה

הלוואי יהיה בי כח עוד מעט הלוואי יהיה בי כח לא להשבר כאן למולך הלוואי יהיה בי כח לא ליפול על ברכי מכובד אהבה הלוואי יהיו עיורות עיני כל זמן שתשאר שלא אראה את פניך, שלא אושיט ידי ללטף עוד מעט…או שם לאט אפצע את

המשך קריאה

מכל האהבות

בס"ד כל רגע שנשאר – זכרון ישן וכל מה שנשכח עם השנים או שכבר עבר האם תזכור אותם האם תדע? אתה שם בכולם. כל מכתב שלא נכתב כל שנאמר בכל סימן אשר נגלה אלי ואומר אותך הבוקר שעולה, עלה נושר, ירח בחלון. מכל האהבות שיש

המשך קריאה

אחיינים שלך

הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר

המשך קריאה

סהר

געגועים למי ששומר על כולנו כבר 15 שנה מלמעלה. נשיקות אהבה וחיבוקים בנדוד יקר

המשך קריאה