ליר כהן
בן דודה

המילים לא נגמרות

ליר כהן
בן דודה

בס"ד

עומר..זה כבר 5 חודשים שאתה לא איתנוו…אתה קולט מה זה 5 חודשיםםם????זה המוןןןןן..זה אומר עוד חודש-חצי שנה!!וחסר לך שעד אז אתה לא בא לבקר באיזה חלום..

פעם כשהייתי רואה את המשפחה שלך פעם בחג כזה ופעם באחר הייתי אומר וואלה כבר שנים לא ראיתי אותם…אבל שנים זה תמיד היה חודש חודשיים לא יותר מזה…עכשיו באמת שכבר לא ראיתי אותך 5 חודשים חוץ מבאותו חלום לפני חודשיים ומשהו….וזה עוד ימשך ככה הרבה זמן..לצערי…

אני כרגיל..שקוע לי במוזיקה שלי..בדיכאון…עם הקפה והחברים באייסיקיו…פתאום חשבתי עלייך ולא הצלחתי להפסיק…אז החלטתי שאני כותב לך גם היום….
אני כותב לך תוך כדי שיש לי דמעות בעיניים ומצד שני עם חברים שלי מחליטים לאיזה מסיבה מטורפת הולכים בחנוכה…מטרוק או פליי??ואיפה הסילבסטר?
אבל הדמעות לא נעצרות..למרות שזה פעם בתקופה רק קורה לי…אבל כשזה קורה זה הכי עצוב בעולם..
אני הכי לא עייף בעולם עכשיו אז אני לא הולך לישון..
ממשיך עם המוזיקה..הדיכאון…העצבות..ולא מפסיק לרגע לבהות בתמונה שלך בבר מצוה שלי..רוקד עם אמא, נותנת לך נשיקה ואתה עושה פרצוף…אחת התמונות השוות…(מופיעה באתר..)

השבוע איזה מישהו שהיה באיזור אחרי התאונה שלך שלח 2 תמונות של האופנוע..
הסתכלתי עליהן…ואם אני לא עיוור (ואני לא!) היה כתוב לך על האופנוע "בס"ד"…אחרי הכל..הכל בידי שמיים…
אבל למה הוא לקח אותך??למהההה?!?!?!?!??!?!?!?!?!??!?!?

טוב זה עצובבב אז אני יסגור עוד שבת בעצב…
שבת שלום אחי דבר איתי כבר…ושוב מזכיר לך לשמור עלינו..
אוהב אותך הכי בעולם
ליר (המלך!חח המלך הצנוע..)

עומרי

מתוק שלי, מדהים איך היום כמו אז אני רצה אליך כשיש לי בעיות או אני סתם עצובה. אז אולי אתה לא פה פיזית יותר אבל אתה איתנו בכל רמה אחרת… עברו להם החודשיים הכי איטיים וקשים שהיו לי בחיים… אפשר לומר שהוצאת אותי חזקה יותר

המשך קריאה

החגים

היום מלאו שלושה חודשים ללא יאומן הכי גדול של החיים שלי הגשם הראשון ירד עליך. החג הראשון תם.גם החג השני תם. ומה זה בעצם חג בלי לחגוג. מה אני יכולה לעשות בימים שהיו פעם הימים הכי שמחים יחדיו הביחד הזה עם המשפחה. אני מביטה וממש

המשך קריאה

10.1.2006

אני ושב במשרד,כולם כבר הלכו. בתל אביב יורד ברד שלפעמים הופך לגשם ושוב לברד.אני מחכה שירגע קצת ואז אלך הביתה ובנתיים אני באתר שלך קורא עם תה וסיגריה את הדברים היפים,המרגשים,הקשים והנשפכים שכל החברים והמשפחה כותבים לך ועליך ואחד לשני.קצת מוזר איך דרכך כולם מחוברים.מחוברים

המשך קריאה

אחיינים שלך

הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר

המשך קריאה

סהר

געגועים למי ששומר על כולנו כבר 15 שנה מלמעלה. נשיקות אהבה וחיבוקים בנדוד יקר

המשך קריאה