.עומרי
יפיוף .אתמול השמש זרחה. ככה זה לפחות מדיבורים של
אנשים.הסתכלתי ראיתי בני אדם במכוניות במשאיות באוטובוסים
.אתה יודע יום רגיל בהבזק באו שלושה אופנוענים כבדים יפים
ראיתי אותך לרגע.ראיתי את הכתפיים העצומות השריריות שלך
ראיתי זרועותיך המחוטבות את העדינות והשליטה .ועוד ראיתי
את הצבע שלך בעיניים הירוק הזה .המהפנט הזה.
אמרתי לך .יפיוף מתוקי הנה זה כל כך פשוט להיות כאן .
לקחתי אויר כזה כמו שרק אתה יודע לתת.כזה שכשלוקחים אותו
יודעים ורואים שאתה כאן.
אבל .כשהאופנוענים היו ממש קרובים .ראיתי שזה לא אתה
כל כך פשוט לראות שזה לא אתה
אז איפוא אתה חיים שלי . אני מחפשת ומחפשת מעולם לא חיפשתי
משהו כל כך הרבה זמן. כשלא מוצאים .קונים חדש אותו דבר אורגינאל בלי זיופים בלי דפקטים נקי מבחוץ וגם מבפנים
חשוב שמיימדים יהיו זהים והצבעים הטבעיים גם וכשהשמש
באמת תזרח היא תבריק לך חתיך מושלם את הצבע שלך בעיניים
ועכשיו אני מחפשת חנות כזאת או משרד כזה גוף….שמחזיר הבייתה
"כל מטוס שטס בשמים כל כוכב מאיר בעיניים מזכיר לי אותך…"
עומר שלי, חשבתי שהכאב הזה יהיה קל יותר. אתה יודע …הרי אומרים שהזמן מרפה. הלב שלי שבור ולא ממש מתרפה. עוד מעט יהיה חודש לפטירתך, החודש הכי ארוך בחיים שלי. כתבתי לך כ"כ הרבה מכתבים. כמעט כל יום…כל פעם שהרגשתי שאני עומדת להתפוצץ… אתה החיוך