טל חן
בן דוד

לעומר היקר

טל חן
בן דוד

היום יש לי יום הולדת, אני מתגעגע לבן דוד הגדול שלי שיצא לי להכיר מקרוב רק בגיל 22 שגרנו באילת. אני זוכר שביום ההולדת שלך ה-22 באת אליי לדירה בבית אורן ישבנו ודיברנו בחוץ על העבודה והלימודים, אחרי חצי שעה שדיברנו מישהי התקשרה אלייך להגיד לך מזל טוב ואני לא ידעתי בכלל שיש לך יום הולדת. ואז שאלתי אותך נו טוב , מה עושים היום? ואמרת לי שאתה לא מתרגש מיום ההולדת ושלא אכפת לך בכלל כי אתה צריך לקום מוקדם בבוקר, ואני אמרתי לך אין דבר כזה, יום הולדת חוגגים ואמרת לי שאין לך כוח לצאת , אז קבענו שהולכים יום למחרת לפלטניום "שנתדלק באלכוהול" אצל חבר שלך אלדין שעבד שם בתור ברמן. היה לי כל כך כיף לרקוד ולהשתולל עד שלא היה לנו כוח יותר לעמוד (לך עוד היה אבל אני שפכתי מנוע), ואז הלכנו כל אחד לביתו.
יום למחרת הייתי אמור לקום לעבודה בבוקר ולא התעוררתי בזמן, אבל לא היה אכפת לי כל כך כי נהנתי בטירוף יום לפני אז אמרתי למנהלת שלי שאני לא מרגיש טוב.

אם רק היית יודע כמה כולנו מתגעגים אלייך וחושבים עלייך יום יום.
כל פעם שאני נוסע לבאר שבע בסופי שבוע, אני בא לקבר שלך ואומר " בן דוד יקר למה דווקא לך זה קרה" , נותן נשיקה לקבר בעיניי הדומעות, יושב איזה 5 דקות בשקט נזכר בכל הכיף שהיינו עושים ביחד ונוסע.

איפה הבן דוד היקר שלי שחסר לי כל כך ?
אוהב ומתגעגע המון טל חן

10.1.2006

אני ושב במשרד,כולם כבר הלכו. בתל אביב יורד ברד שלפעמים הופך לגשם ושוב לברד.אני מחכה שירגע קצת ואז אלך הביתה ובנתיים אני באתר שלך קורא עם תה וסיגריה את הדברים היפים,המרגשים,הקשים והנשפכים שכל החברים והמשפחה כותבים לך ועליך ואחד לשני.קצת מוזר איך דרכך כולם מחוברים.מחוברים

המשך קריאה

באיחור של חודש וחצי

בס"ד עומר…כל כך התגעגעתי..המון זמן לא ביקרתי פה….למרות רצון- כוח פשוט לא היה לי. רבות הפעמים שביקשו ממני להעלות את מה שקראתי באזכרה של 11 חודשים ללכתך- לאתר הזה. אולי התעצלתי, אולי לא היה לי כוח אבל שמרתי טוב טוב את מה שקראתי והנה זה

המשך קריאה

"לפעמים נדמה לי שאני נעזבתי ואתה זה שמוגן"

25.9.05 עברו כבר חודשיים ושבוע וזה נראה כמו נצח.אירוני שהנצח הוא המקום שאתה נמצא בו עכשיו. אני מסתכלת על הקבר שלך ולא מאמינה..אני רוצה להזכר בקול שלך לשמוע את הצחוק שלך ולא מצליחה..אני קוראת את המילים שכתבת לי יום לפני שנהרגת.רק אלוהים יודע כמה אני

המשך קריאה

אחיינים שלך

הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר

המשך קריאה

סהר

געגועים למי ששומר על כולנו כבר 15 שנה מלמעלה. נשיקות אהבה וחיבוקים בנדוד יקר

המשך קריאה