25.9.05
עברו כבר חודשיים ושבוע וזה נראה כמו נצח.אירוני שהנצח הוא המקום שאתה נמצא בו עכשיו.
אני מסתכלת על הקבר שלך ולא מאמינה..אני רוצה להזכר בקול שלך לשמוע את הצחוק שלך ולא מצליחה..אני קוראת את המילים שכתבת לי יום לפני שנהרגת.רק אלוהים יודע כמה אני רוצה לחזור ליום הזה..להיות איתך,להרגיש אותך,מרוב שהכל הזוי אני חושבת שהכל חלום
אבל..זה לא! כתבת לי :"תשמרי על עצמך ועכשיו זה לא רק בשבילך". למה התכוונת??
חיוך של ילד
לפעמים נדמה לי שאני נעזבתי -ואתה זה שמוגן
לפעמים אני חושבת שאתה נשארת -כשהלכתי מכאן
לפעמים נדמה לי שאתה מציאות -ואני זה החלום
מרגישה לפעמים שאתה באויר ואני רוצה לנשום.לנשום
חיוך של ילד בחלומות שיטפון של זכרונות
והמבול עליי ממשיך לרדת
אתה ציירת את הקשת.! מה נשאר?
נותרו לי רק צבעי האש- עד שנפגש.
לפעמים אני עייפה-עייפה מידי
מראות רבים ראו עיניי.
לפעמים אני פוחדת שאתה -אתה זה שבוכה עכשיו עליי.-בוכה עליי
חיוך של ילד..
בודדה כל כך בלעדייך.