לפני חודש בדיוק חגגת איתי בתחילתו של פרק חדש בחיי-בחתונתי,
רואים אותך רוקד איתי בקלטת הוידאו, כשנכנסת לאולם קראתי מיד לצלם,
שיעשה לנו תמונה יחד מרוב געגועים לרגעי הילדות הקרובים שלנו.
היית בין הבודדים שהצתלמתי איתם לבד כאילו היתה זו הוראה מהשמיים-…."זוהי תמונתכם האחרונה, פגישתכם האחרונה…."
ובגלל אותה שימחה, אני בדרכך האחרונה לא הייתי לצידך.
אני לא יכולה לתאר לך מה עבר עלי באותם הרגעים, אותם רגעים קשים שכל כך הייתי צריכה את כולם לצידי כדי לבכות ולכאוב איתם את הפרדה הקשה ממך, עומר יקר שלי איך הלכת בלי הודעה מוקדמת?
אך, על דבר אחד אני מודה לאלוהים שלפחות זיכה אותי בנוכחות שלך לפני שעזבת, שהיית, שמחת, רקדת, וכיבדת אותי.
אני כל כך מתגעגעת, לא יכולה לחשוב בכלל על העובדה שאתה אינך.
אך למרות הכל גם בחלום באת להיפרד, חיבקת אותי ונישקת אותי כל כך שמחתי לראות אותך שוב עד שהתעוררתי והבנתי שזה רק חלום וחזרתי לכאבי.
עומר, אני אוהבת מתגעגעת ולעולם לא אשכח אותך.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים-אמן!