עומר,
רציתי להגיד לך רק כמה, כמה שאני מתגעגעת אלייך.
בכל מיני רגעים לא צפויים אתה בא אלי, והזכרונות צפים לי.
אבל זה תמיד מתחיל עם הזכרון האחרון שלי ממך, בבית הקברות.
גוף יפהיפה ארוז בתכריכים.
המחזה הזה לא יוצא לי מהראש.
כל כך מתגעגעים אליך עומר, אורגים זכרונות ממך…
יש לי כל כך הרבה לספר לך! (למרות שאני בטוחה שאתה רואה משם את הכל)
אתה יודע, מורן עדיין לא מחקה את המס' שלך מהסלולרי,
זה אדיוטי, אני יודעת, אבל זה נראה שאם היא תמחק את המס' שלך זה כאילו תמחק סופית מחייה,
ואין לה לב לעשות את זה (אני יודעת).
תדע שאתה חיי בנפשנו ובנשמתנו!
אני יודעת שטוב לך שם, עומר
ושנשמתך מצאה מנוחה נכונה, אבל צריך אותך פה.
לך טוב, עומר, אבל פה מתגעגעים.
אתה חסר.
אני יודעת שאתה בטוח רוצה שכולם כאן לא ישקעו בעצבות אלא יזכרו אותך ויחייכו.
אני כך יעשה כשאני יחשוב עלייך. מבטיחה!
"האדם נולד כאובייקט, מת כאובייקט, אבל ביכולתו לחיות כסובייקט,
כיוצר ומחדש, המטביע על חייו את חותמו האינדיבידואלי והחורג מן האוטומטית
אל הפעילות היצרנית"
כשקראתי את זה חשבתי עלייך.
במעט שהספקת להיות בעולמנו, ובזמן המועט שהכרתי אותך,
גיליתי אדם מלא אישיות ורגשות, שהטביע את חותמו על כל אדם שפגש.
היי שלום, עומרי
תמיד אנצור את הפנים
היפות שלך, בתוך ליבי, באהבה
