הנה שוב אני מוצאת את עצמי חושבת עליך
הדברים הכי קטנים מזכירים לי אותך
לא חשבתי שככה תחסר…
לא הייתי חלק מחיי קודם
עכשיו אתה חלק נכבד
עכשיו אתה במחשבות של הבוקר, במחשבות באמצע יום עבודה כמו עכשיו
ולפעמים,
גם כשאין לי שליטה
אתה מופיע לי בחלומות.
והחלומות – הם משכיחים את חסרונך כי בהם אתה כל כך מוחשי
יותר מדי מוחשי
כמעט רק לרצות להושיט יד ובאמת להאמין שיש במה לגעת.
ולכן לפעמים העצב נשכח כי יש מן תחושה שאתה פה לידי
צוחק צחוק דבילי כזה כמו פעם
ופתאום אני נזכרת שפעם היינו ילדים
ואתה
אתה תישאר ילד לנצח…
רק אנחנו גדלים ומתבגרים והעצב, הוא מבגר מהר יותר.
עומר, 'אין קץ לילדות', כתב פורטיס
אתה באמת תישאר ילד לנצח.
שלך…
