השנה זה קורה באותו הסדר,היום יום שבת ואני ואמא חושבות איך להעביר לך את האוכל שהכינה לך ומיום חמישי זה נדחה. עכשיו שבת בבוקר ואני עדין לא יודעת שהערב יהיה היום האחרון שנתראה. זה יום קסום,הגעתי ולא נתת לי ללכת עד שכבר היית חייב לצאת

בס"ד בנדודד…מה ניינים?אתה עוד קורא מה אני כותב לך? גם אם אתה לא איתנו תמיד תהיה חלק מאיתנו…אז אני יודע שאתה קורא את זה… וואללה מדי פעם כשאני כותב תמיד אחרי שאני כותב אני נזכר בעוד משהו שרציתי לכתוב..אז אני ימשיך לכתוב…גם כדי לשמור איתך

אף אחד לא ידע כמה אהבתי אותך וכמה שנאתי אותך, כמעט באותה מידה. כעסתי. אהבתי. חיבקתי. צעקתי…. אין לי מושג למה אני בוחרת שידעו עכשיו אני בוחרת שאתה תדע אהבתי אותך כי אהבת אותה כל כך, כי עטפת אותה כמו שעוטפים גוזל אמרתי לי תמיד