היי עומרי,
הנה זה קורה…קמפיין גדול שבוא רבים יכירו אותך…זה כבר לא יהיה הסיפור שלנו…זה כבר לא יהיה חלום בלהות שהתעוררנו והוא נעלם..
עכשיו זה כבר יהיה אמיתי יותר, מוחשי יותר ואי אפשר יהיה לברוח מההכרה שהנורא מכל קרה לנו.
אתה כחותם על ליבי ועל זרועי.
אח שלי אהוב,
במציאות שלי – שום דבר אינו קבוע והנצח לא נמדד בזמן.
עומר , למרות שלא הכרנו אני מכירה אותך דרך חברים… יהיה זכרך ברוך ותנחומיי למשפחה ככל שאפשר ואתם החברים תיזהרו בכבישים.
לא הספקנו להכיר ואני מרגיש שחיינו יחד מאז ומתמיד.. גם אני מתגעגע אליך עומר.. חי..
בס"ד בנדודד…מה ניינים?אתה עוד קורא מה אני כותב לך? גם אם אתה לא איתנו תמיד תהיה חלק מאיתנו…אז אני יודע שאתה קורא את זה… וואללה מדי פעם כשאני כותב תמיד אחרי שאני כותב אני נזכר בעוד משהו שרציתי לכתוב..אז אני ימשיך לכתוב…גם כדי לשמור איתך
עומר, רציתי להגיד לך רק כמה, כמה שאני מתגעגעת אלייך. בכל מיני רגעים לא צפויים אתה בא אלי, והזכרונות צפים לי. אבל זה תמיד מתחיל עם הזכרון האחרון שלי ממך, בבית הקברות. גוף יפהיפה ארוז בתכריכים. המחזה הזה לא יוצא לי מהראש. כל כך מתגעגעים
התינוק שלי נולד בשלוש לפנות בוקר,החזקתי אותו בחיקי,קרוב מאוד וצמוד לליבי וכך יום אחר יום חלפו 21 שנים כמו משב רוח ביום אביבי. אני נותנת לך יום יום את אהבתי כי נישמתך מסתופפת בקירבי. אתה בני אהוב ליבי הנותן מעצמו בשימחה,בחיוך,בחוכמת- חיים נפלאה,כי בינתך ותבונתך