אני לא ממש יודעת איך זה קרה דווקא היום, אבל משהו בי ממש רוצה לכתוב לך. אני מנסה שלא לכתוב ולכן גם לא שמעת ממני כאן עד היום, עכשיו אני גם מבינה למה… קשה לי עומר, קשה לי כ"כ שבכל ערב שאני חושבת עלייך, ובכל

בס"ד חצי שנה ויום…כמעט שאני לא שם לב איך הזמן טס…כאילו רוצה לגרום לי לשכוח אותך בזה שהוא עובר מהר…אבל לא שוכח לעולם… שמעתי עכשיו שיר שריגש אותי…של אבי גואטה ודורון עג'אמי..תקשיב למילים- עפות השעות חולפים הימים, יודע עתה הימים לא קלים. סמל שכמוך, מביט

25.9.05 עברו כבר חודשיים ושבוע וזה נראה כמו נצח.אירוני שהנצח הוא המקום שאתה נמצא בו עכשיו. אני מסתכלת על הקבר שלך ולא מאמינה..אני רוצה להזכר בקול שלך לשמוע את הצחוק שלך ולא מצליחה..אני קוראת את המילים שכתבת לי יום לפני שנהרגת.רק אלוהים יודע כמה אני