עומר שלי, חשבתי שהכאב הזה יהיה קל יותר. אתה יודע …הרי אומרים שהזמן מרפה. הלב שלי שבור ולא ממש מתרפה. עוד מעט יהיה חודש לפטירתך, החודש הכי ארוך בחיים שלי. כתבתי לך כ"כ הרבה מכתבים. כמעט כל יום…כל פעם שהרגשתי שאני עומדת להתפוצץ… אתה החיוך

לעומר, המון זמן לא הייתי פה ,באתר הזה שלך … האמתי הוא לא כ"כ שלך הוא של כל מי שאהב והכיר אותך. אז הרבה זמן לא ביקרתי פה וגם לא אותך בחלקה… ושלרגע לא תחשוב ששכחתי כי פשוט אי אפשר. אני חושבת שלפעמים אולי הייתי

25.9.05 עברו כבר חודשיים ושבוע וזה נראה כמו נצח.אירוני שהנצח הוא המקום שאתה נמצא בו עכשיו. אני מסתכלת על הקבר שלך ולא מאמינה..אני רוצה להזכר בקול שלך לשמוע את הצחוק שלך ולא מצליחה..אני קוראת את המילים שכתבת לי יום לפני שנהרגת.רק אלוהים יודע כמה אני