תשמור על עצמך למעלה . ותחייך משם כמו שאתה יודע .
היי עומרי, הנה זה קורה…קמפיין גדול שבוא רבים יכירו אותך…זה כבר לא יהיה הסיפור שלנו…זה כבר לא יהיה חלום בלהות שהתעוררנו והוא נעלם.. עכשיו זה כבר יהיה אמיתי יותר, מוחשי יותר ואי אפשר יהיה לברוח מההכרה שהנורא מכל קרה לנו. אתה כחותם על ליבי ועל
זכרך ברוך חי ונושם כל רגע ומאחל שאמך אביך אחיך יראו אור ואושר בחייהם והחלל שהותרת בלכתך יתמלא בהמון אהבה ואושר עבורם….
התעוררתי לעוד בוקר שחור… התעוררתי למציאות מחורבנת שמאסתי בה…. אני נרדמת לתוך לילה אפל ומלא שדים..ומחפשת אותך בתוך החלומות הריקניים ואתה לא מגיע ולא אומר ולא שואל ולא מדבר ובכלל לא נראה באופק אלא אי שם במקום אחר…שאני רוצה לבוא לשם להיות איתך לא להתעורר
אף אחד לא ידע כמה אהבתי אותך וכמה שנאתי אותך, כמעט באותה מידה. כעסתי. אהבתי. חיבקתי. צעקתי…. אין לי מושג למה אני בוחרת שידעו עכשיו אני בוחרת שאתה תדע אהבתי אותך כי אהבת אותה כל כך, כי עטפת אותה כמו שעוטפים גוזל אמרתי לי תמיד
הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר