קיבלנו את הבשורה המרה שטיילנו בארה"ב. אוהו כמה קשה היתה השהייה והמשך הבילוי, כמה רצינו לחבק את ההורים ולהיות איתם. זה היה כמו חלום ועדיין החלום ממשיך ואי אפשר להתעורר למציאות כל כך קשה. לראות את ההורים במצב כזה, מנסים עד כמה שאפשר לחזק לחבק

הזמן עובר ואתה חסר הזמן עובר ואתה לא חוזר זה קשה וכואב וצובט כל בוקר בלב והדמעות שוב זולגות על הבטון מתנפצות עם כל חיוך או הנאה עם כל שמחה או בכלל הרגשה יש עכשיו עצב זה אמיתי אבל אני מסרב להאמין איפה אתה איש

אהבת אם ואב לילד ללא תנאים וללא גבול יכולה להיות רק אצל ילד טוב להוריו. תודה שהכנסת שמחה ואור לבית שלנו. תודה שהחיוך שלך כבש לנו את הלב. תודה לך שנתת לנו נחת. תודה שאהבת את המשפחה הקטנה והגדולה תמיד. תודה לאלוהים שיצר אותך בחוכמה