חודשיים עברו מאז…אנחנו לא שוכחים ..אף פעם לא. נפגשנו בנובמבר,אז אני אבוא לראות אותך חודש הבא… מבטיחה.
עומר, לאחרונה חשבתי עליך, עברו כמה שנים. אחרי כמה ימים איכשהו נפל לידי דף קשר ובו הנייד שלך, התקשרתי ונאלמתי..
אחיין יקר, אהוב וחכם השארת חלל גדול וכאב עצום. שמור על עצמך למעלה, וחזק אותנו פה למטה.אוהבים אותך. לעולם לא נשכח!
היי עומר, ניסיתי לחמוק מהצורך לכתוב לך ועליך באתר למרות שאני מקבל וקורא את כל מה שכולם בוכים לך כאן. אבל קראתי את מה שאמא שלך כתבה ב 3 לנובמבר 2005 והיא ציטטה מתוך "שיר השירים". ואני רוצה מאד לענות לה בשיר אחר ובחרתי לעשות
הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר
התינוק שלי נולד בשלוש לפנות בוקר,החזקתי אותו בחיקי,קרוב מאוד וצמוד לליבי וכך יום אחר יום חלפו 21 שנים כמו משב רוח ביום אביבי. אני נותנת לך יום יום את אהבתי כי נישמתך מסתופפת בקירבי. אתה בני אהוב ליבי הנותן מעצמו בשימחה,בחיוך,בחוכמת- חיים נפלאה,כי בינתך ותבונתך