הזמן עובר ואתה חסר הזמן עובר ואתה לא חוזר זה קשה וכואב וצובט כל בוקר בלב והדמעות שוב זולגות על הבטון מתנפצות עם כל חיוך או הנאה עם כל שמחה או בכלל הרגשה יש עכשיו עצב זה אמיתי אבל אני מסרב להאמין איפה אתה איש

אני לא ממש יודעת איך זה קרה דווקא היום, אבל משהו בי ממש רוצה לכתוב לך. אני מנסה שלא לכתוב ולכן גם לא שמעת ממני כאן עד היום, עכשיו אני גם מבינה למה… קשה לי עומר, קשה לי כ"כ שבכל ערב שאני חושבת עלייך, ובכל

יפה שלי מחר זה כבר חודש שאתה לא איתנו…והכל ממשיך לנוע אבל לא בחיים שלנו אנחנו בחיים לא נשכח ואף פעם אני לא אפסיק להתגעגע …אין שנייה שאתה לא במחשבה שלי…אם אלוהים היה נותן לי רק משאלה אחת -הייתי מבקשת שיחזיר אותך לאמא ואבא ליוני