.עומרי יפיוף .אתמול השמש זרחה. ככה זה לפחות מדיבורים של אנשים.הסתכלתי ראיתי בני אדם במכוניות במשאיות באוטובוסים .אתה יודע יום רגיל בהבזק באו שלושה אופנוענים כבדים יפים ראיתי אותך לרגע.ראיתי את הכתפיים העצומות השריריות שלך ראיתי זרועותיך המחוטבות את העדינות והשליטה .ועוד ראיתי את הצבע

אני מוצאת את עצמי כל הזמן סתם פותחת את האתר וקוראת עליך עוד קצת… זה דיי מעניין שאפילו אלו שלא היו הכי קרובים כ"כ הושפעו ממך,מהאישיות ,הבנאדם. אתה יודע איך זה שאחרי שמישהו מת הרגשות אליו מתעצמים כפליים… תמיד אתה בחרטות שאולי זה יכל להגמר

אני ושב במשרד,כולם כבר הלכו. בתל אביב יורד ברד שלפעמים הופך לגשם ושוב לברד.אני מחכה שירגע קצת ואז אלך הביתה ובנתיים אני באתר שלך קורא עם תה וסיגריה את הדברים היפים,המרגשים,הקשים והנשפכים שכל החברים והמשפחה כותבים לך ועליך ואחד לשני.קצת מוזר איך דרכך כולם מחוברים.מחוברים